<h1>שו"ת הרשב"א ח"ד סימן קכ"ג</h1>
<h2>דף ד.</h2>
שאלת שנים שהדירו הנאה את אחד ואין לו מה יאכל ונתנו לו במתנה ואכלו בחבורה אחת, אם יוכלו לזמן כאחת, מי אמרינן הוה ליה כאוכל טבל [ברכות מ"ה ע"א] ואין מזמנין עליו, או דילמא כיון דקביעות מקום מחייבתו לזימון הוא אינו נהנה מהם והם אינן מהנין לו ונמצא שכל אחד אוכל דבר המותר לו וחייבין בזימון משום קביעות. תשובה דבר ברור הוא זה שאין מזמנין עליו דהוה ליה כאוכל טבל גמור, דהרי זה אסור בהנאתם דבר תורה. ואף על פי שנתנו לו את הככר במתנה, אינו מותר לו כמו שאמרת, אלא אדרבא אסור הוא עליו, ובעיא היא בריש פרק אין בין המודר הנאה [נדרים ל"ד ע"ב] אפילו בפורט לו ואומר לו ככרי עליך ואסיקנא דאסור, דאמרינן התם בעא מניה רב חייא בר אבין מרבה ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו ככרי אמר ליה כי איתיה ברשותיה אסירי או דילמא עליך אמר ליה ועליה שויה הקדש אמר ליה פשיטא דאף על גב דיהביה ליה במתנה אסיר. ומן הנראה מתוך שאלתך שאתה מסופק על הנאת הזימון בלבד אם היא הנאה, או דילמא כיון דקביעות מקום מחייבתן לזימון הוא אינו נהנה מהם והם אינן מהנין לו. ואם זו ששאלת אין צריך זה(ו) לפנים, דכל זמן שהוא אוכל מככרו מזמנין עליו, כי הנאת הברכה אינה הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו, וכבר ידעת שהמודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה [ר"ה כ"ח ע"א], והילכך מזמנים עליו ומצטרף עמהם, אף על פי שהוא אינו יכול לאכול מככרם כיון שהם יכולים לאכול מככרו ראויים הם להצטרף, וכמו שאמרו בריש ערכין [ד' ע"א] הכל מצטרפין לזימון כהנים לויים וישראלים פשיטא לא צריכא דכהנים אכלו בתרומה או בקדשים וזר קא אכיל חולין סלקא דעתך אמינא כיון דזר בהדי כהן לא מצי אכיל לא ליצטרף קמ"ל אף על גב דזר בהדי כהן לא מצי אכיל כהן בהדי זר מצי אכיל הילכך מצטרפין. ומיהו אם היו מודרין אלו מאלו אינם מצטרפין, שהרי אינם ראויים להצטרף ולאכול זה מככרו של זה ולא זה מככרו של זה וכדמוכח ההיא דערכין שכתבתי.
